כדור הבדולח של דמיון

(קטעים מתוך חוברת לימוד למהנדסים וממציאים)

© פסח עמנואל, 1994

תרגום: אנדרי צ’רמסקוי, 2007. באישור המחבר.

פרק ראשון. אלגוריתם רעיונות חדשים

נפנה לניתוח רעיונות הקשורים לתחזיות בספרות מדע בדיוני. רעיוניות כאלה מוצאים לעיתים קרובות ביצירות ששייכות לענף מדעי-טכנולוגי בספרות (חלקית זה נכון גם לאוטופיות, לאלו, בהן המחבר לא רק יוצר מודל חברתי של החברה העתידנית, אלא גם מנסה לחזות את הישגיה המדעיים והטכנולוגיים).

התפקיד התחזיתי של מדע בדיוני נעוץ בייצור רעיונות חדשים, אשר פותרים כל מיני בעיות מדעיות וטכנולוגיות, נוסף על כך, גם רעיונות כאלה אשר עדיין לא נהגו על ידי מדע וטכנולוגיה בני זמנינו ולא הפכו לנושא של מחקר מדעי ופיתוחים טכנולוגיים מואצים. אולם, האם סופר מדע בדיוני יכול לחזות פתרון בעיות אשר עוד לא הפכו לנושא מחקר מדעי? התשובה לשאלה הזו יכולות להוות תחזיות מדעיות וטכנולוגיות של ז’ול ורן, הרברט ג’ורג’ ולס, אלקסנדר בילאייב. רעיונות חיזוי מוצלחים היו גם אצל סופרי מדע בדיוני אחרים, למשל, אצל אודוייבסקי (דרכים נעות מעצמן), בגדנוב (מנועים גרעיניים, בתי חרושת אוטומטיים).

אפשר לומר, בוודאי, שרעיונות סופרי מדע בדיוני (הלאה אני אקצר את השם כסמ”בים) מתגשמים רק במקרה. הנה מה שכתב, לדוגמה, פיסיקאי נודע בלוחינצב: “מספר מילים על תפקיד שמשחקים סמ”בים. לעניות דעתי, רב רובו של תחזיותם פשוט שגוי. למרות זאת, הם יוצרים מודלים, אשר יכולים להשפיע ובאמת משפיעים על בני אדם, אשר עוסקים במדע.” הייתכן, שרב תחזיות של סמ”בים הם רק מיקריות פשוטה? בכל שנה יוצאים לאור מאות ספרים חדשים, שבהם נאמר המון שטויות על העתיד. ובאמת, יכול לקרות מצב שבערמת השחט הענקית הזו תימצא המחט.

הרעיון הזה, מוצדק, אבל… לא נכון. רק בימינו מוציאים לאור בכל שנה מאות ספרים חדשים, רק שלא בכל מקום, אלא רק בארה”ב. לפני שלושים או שמונים שנים זרם ספרות מדע בדיוני היה הרבה יותר חלש, ולעומת זאת תחזיות נכונות, למרבה ההפתעה, היו רבות יותר! ז’ול ורן תיאר מדינה עתידנית ברומן “חמש מאות מיליונים של ביגומה”. עיר שטלשטדט עם מנהיגה חצי המשוגע, אשר היה דומה בו זמנית להיטלר, סטלין וסדאם חוסיין. הניבוי של הסמ”ב הגדול היה מדוייק אף בפרטים. במקביל לז’ול ורן, גם קרל מרקס כתב על מדינה עתידנית. מסתבר, שסמ”ב צרפתי הצליח ברומנים שלו כנביא הרבה יותר טוב מאשר מרקס בעבודותיו המדעיות. תשעים וחמישה אחוזים של בדיות ז’ול ורן התגשמו, בהיפוך מוחלט לתחזיות של מחבר ה”הון” אשר אפילו אחוז אחד מהן לא התגשם. יתרה מזו, היו שוכחים את מרקס כבר מזמן, לולא לנין שהשטלת בשם מרקס על השלטון ברוסיה.

מדוע עכשיו כמות היצירות של מדע בדיוני הלכה וקטנה? סדר העדיפויות השתנה. עד לפני עשרים וחמש שנים סמ”בים אהבו לכתוב על עתיד המדע והטכנולוגיה, באופנה היה מדע בדיוני טהור. לאחר מכן, פנטזיה הגיעה להחליפו שבה אין אזכור למדע, ובה שולטים בעולם קלפים קסומים, וחוקים נחקקים לא בידי המשפטנים אלא על ידי הקוסמים. כשאין רומנים על מדע עתידני, אין גם תחזיות. צריך לקחת בחשבון, שלעתים קרובות חושבים לתחזיות מדע בדיוני דברים שהם אינם בכלל תחיזות. יתרה מזאת, קורה שחלק מכריע של רעיונות אשר נהגו על ידי מדענים תוך כדי מחקר או על ידי ממציאים תוך כדי פתרון בעייה טכנית גם כן שגויות (הרי עדיין בשימוש כולם שיטת ניסוי וטעיה!). לתחזיות הסמ”בים נחזור בהמשך. בואו נפנה לרעיונות המדענים.

הקשיחות וההנמקה הנראות לעין של היפוטזות, לעתים קרובות מכריחות אותנו לשכוח שרב רובן תיעלם מבלי להשאיר אחריהן עקבות. רק רעיונות והיפוטזות שהן בנות קיימא שורדות (כמו במדע בדיוני!). שיטת ניסוי וטעיה, שהיא ברירת מחדל במחקר מדעי, דורשת התבוננות ברעיונות כלשהם, אשר מתוכם רק אחד מתגלה כנכון ונשמר לעתיד. תחזית, אשר הורכבה על פי כל כללי העתידנות המודרנית, גם כן ברב המקרים מתגלה כמוטעת לאותו רגע שאליו הורכבה, אלא אם כן מעדכנים אותה בהתחשב ברקע תחזיתי משתנה. תחזית היא דינמית, היא משתנה יחד עם נסיבית החיים, על מנת להתגלות כנכונה בעתיד.

יצירת מדע בדיוני היא סטטית. היא נכתבה והוצאה לאור. הרעיון הנהגה של המחבר מקובע ולא משתנה. דינמיות של התחזית נוצרת רק במקרה, כאשר סמ”ב אחר שמתחשב במצב חדש במדע ובטכנולןכיה, לוקח ומשנה את הרעיון. יצירת מדע בדיוני החדשה מקבעת את התחזית בנקודה חדשה. אולם הקורא לעתים קרובות לא מתחשב ברציפות התחזיות שכזו, שמקרבת אותן לדינמיות תחזיות אשר נעשו לפי חוקי העתידנות. הקורא בוחן את היצירה הראשונה מסוגה עם רעיון מסויים, ומסיק שסמ”ב טעה.

כמובן, הקורא צודק. אבל אז, גם במדע צריך להתחשב בטיוטות ראשוניות של תיאוריות חדשות, אשר גם כן ברב המקרים היו שגויות. ישנו דבר נוסף. יצירת מדע בדיוני עם ניבוי שגוי, אם היא כתובה היטב, אם היא ספרות אמיתית, תרגש קורא לאורך זמן ותשמש למבקרים דוגמה לכך, כיצד טועים הסמ”בים. לעומת זאת, רעיון מדעי או טכנולוגי שגוי קיים לא יותר מרגע עד שמחליפו רעיון אשר קרוב יותר לאמת או לפתרון טכנולוגי נכון. לכן יוצא כך, שטעויות מדענים ומהנדסים “מתפוגגים” עם הזמן, לעומתן טעויות הסמ”בים זכות לחיים ארוכים. דרך אגב, סופרים, העובדים בתת-ענף של מדע בדיוני טכנולוגי, כלומר אלה שבכוונה מהנדסים הישגים מדעים וטכנולוגיים אפשריים, טועים לעתים רחוקות. ניזכר באותן תחזיות של ז’ול ורן (כאשר מתוכן התבררו כנכונות 80%), בילאייב (התגשמו כמעט כולן), הרברט ג’ורג’ ולס, הרנסבק, בגדנוב, גנריך אלטוב (אלטשולר) ואחרים.

מסקרנות תחזיות, הכלולות במדע הבדיוני המודרני: מחלום מרחיק לכת על תנועה במימד אפס (nil-teleportation) עד לרעיונו של גנריך אלטוב שנמצא בגבול פרוייקט הנדסי, על חומר פרומגנטי דינמי (a dynamic ferro-material). מדע בדיוני בהישגיו הגדולים ביותר באמת מסוגל לחזות בהצלחה רעיונות מדעים וטכנולגיים עתידיים.

כמה שזה לא פרדוקסלי, סמ”בים טועים לעתים קרובות יותר, כאשר משתמשים ביצירותיהם ברעיונות מדעיים וטכנולוגיים אמיתיים של זמנם. הנה דוגמה. בשנת 1946 אסטרונומים טרם ידעו שכוכבים ניטרוניים קיימים, עד גילוי הפולסרים נשארו יותר מ-20 שנים. אולם כבר חלפו 12 שנים אחרי פירסום העבודה של באדה וצוויקי, אשר בה נאמר שכוכבים ניטרוניים חייבים להיווצר כתוצאה מהתפוצצויות של סופרנובות. וחלפו 8 שנים אחרי פירסום העבודה של אופנהיימר וולקוב, אשר המבנה הפנימי של כוכבים אלה תואר בה. הדעה הרווחת הייתה שכל הכוכבים בסופו של דבר הופכים לננסים לבנים. בדיוק בשנת 1946 ראה אור סיפורו של ליינסטר “מגע ראשון” על מפגש חללית מכדה”א עם חללית של חוצונים, הטסה ממעמקיה של גלקסייה. המפגש מתקיים בערפלית העקרב קרוב לכוכבה המרכזי. על פי תפיסות מדעיות של אותה עת זה היה ננס לבן. על פי הנתונים המודרניים שברשותינו זהו כוכב ניטרוני. סמ”ב השתמש בדעה רווחת בסיפור וטעה. הטעות של דור שלם של אסטרונומים מזמן נשכחה, הסיפור “מגע ראשון” עדיין נקרא ומוכנס לאוספים.

דוגמה אחרת היא חיים על מאדים. אחרי שסקיאפרלי “גילה” תעלות על מאדים ולוול יחס יצירתן לתושבי המאדים, הנטייה היתה להשליך בצורה אנלוגית ישירות בין עולם החי והצומח של מאדים לכדה”א. במסגרת הרעיון הזה הוסברו שינוים עונתיים של כיסויי קטבים, צורתן של תעלות, צבע היבשות וכו’. יתרה מזאת, נוצרה אסטרובוטניקה, אשר מדען סובייטי טיחוב פיתח אותה.

במסגרת הרעיון הזה עבדו גם סמ”בים, החל מויליאם ס. בורוז. הרעון נראה כנושא פרי גם כצורה אומנותית (ניזכר ב”אאליטה” של א. טולסטוי!). מכושפים על ידי צורתיות של התעלות, סמ”בים לא ראו צורך בחיזוי צורת חיים אחרת, שונה משלנו על מאדים. התעלות נתפסו כראיה מדעית אותה אי אפשר לעקוף. האשליה הוסרה ישר אחרי הטיסות הראשונות של חלליות. מאות יצירות על אנשי מאדים מייד התיישנו והפכו לשמש כתזכורת נצחית על טעויות.

כמובן, אפילו מענף התחזיתי של מדע בדיוני אי אפשר לדרוש תחזיות של תגליות מדיות עתידיות (על אף שישנן דוגמאות כאלו במדע בדיוני כלל עולמי). קודם כל, סמ”בים חוקרים יעדים, אשר ניצבים לפני חברה, עורכים ניסוים מחשבתיים, מנתחים אפשרויות השגה של מטרות שהוצבו ותוצאות אפשריות. הקורא מצידו (כולל גם ממציא או מדען) מקבל לעתים קרובות לא רמז עבה, אלא לומד לחפש דרכים לא טריוויאליות לפתרון בעיות מדעיות וטכנולוגיות.

מדע בדיוני עם התכונה הזו שלו נתפס כשטח אש מחשבתי, שבו נבדקים להשרדותם  לא רעיונות מסורתיים, אלא רעיונות “מטורפים” לעתים, היפוטזות וקונספטים של מדע וטכנולוגיה. שטח האש הזה מהווה הזדמנות נדירה לדמיין בבירור תוצאות חברתיות, פסיכולוגיות ואטיות של רעיונות חדשים. ניבוים מדע בדיוניים מאפשרים להבין תכופות יותר, כיצד תשפיע נטייה כזו או אחרת של התפתחות רעיון מדעי-טכנולוגי על חיי בני אדם, מאשר תחזית מדעית-טכנולוגית. הניבוים מאפשרים למשוך תשומת לב החברה לתוצאות חיוביות ושליליות אפשריות.

באיזה אופן אם כך, נוצר רעיון מדעי-טכנולוגי חדש? ברב המקרים כתוצאה של הארה “פשוטה” בעקבות הירהורי המחבר בבעייה כזו או אחרת. אולם, ניתוח רעיונות מדעים-טכנולוגיים קיימים מאפשר למצוא סידרת כללים ושיטות הנדסת רעיונות מדע בדיוניים. אנחנו עוברים לתיאור עקרונות הנדסה שכזאת.

מייד צריך להדגיש: שליטה בשיטות הללו כלל לא מחליפה תהליך מחשבתי, לא הופכת אותו לאוטומטי. הדרך עדיין ארוכה עד ליוצר אוטומטי של רעיונות, כמו גם עד למכונת ההמצאות. העיקר מה שנותן לימוד שיטות של הנדסת רעיונות הוא ייצור השקפת עולם מקורית. כמובן, צריך להכיר מדע וטכנולוגיה, פילוסופיה ופסיכולוגיה. מוטב להכיר גם במדע בדיוני ובתולדותיו.